שְיפתח עלי

לפני מספר ימים ערכנו ניסוי צניחה שבו השלכנו מקומה שישית מיכל של שני ליטר מים שאליו מחובר המצנח שלנו.

מסיבות בטיחותיות נערך הניסוי באמצע הלילה במקום שבו לא יכולים להפתיע אותנו עוברים ושבים.
בסרטון שלהלן אפשר לראות את אלעד שגיא משחרר את המצנח, ואותי ממתין לו למטה (תודה לנועה ולקרן על הצילום).

מיכל המים התבקע בפגיעה בקרקע, כצפוי. המטען שלנו יהיה עטוף בקלקר שאמור לספוג את המכה.

בינתיים רוב הציוד הדרוש כבר מוכן, והקושי העיקרי שנותר הוא התיאום עם הרשויות. זה הסתבר כמוקש העיקרי של האתגר הזה. השגת האישור היא פרוייקט בפני עצמו מאחר ואין לכך תקדים בארץ. אנחנו צריכים להוכיח שהסיכון במבצע שלנו הוא  זניח לחלוטין, וזאת ללא כל ניסיון קודם.

זו ללא ספק משימה אפשרית, אבל כמו שזה נראה היא מורכבת וממושכת מעבר למה שציפינו.

תודה מיוחדת

ברצוני להודות לחברת רוקר, מקבוצת בי.איי.אי מערכות, על מקלט ה- GPS שקיבלנו במתנה כולל שילובים, בדיקות וסבלנות אין-קץ.

למען הדורות הבאים

מחר אהיה בפגישה ברשות התעופה האזרחית אחרי שהגשתי מסמך ארוך של תיאור מערכת וניהול סיכונים, ועניתי על המון שאלות בכתב.
אני מקווה שאת רוב הסוגיות נסגור מחר כדי שנוכל להתמקד בסיום הבניה ובהכנות להפרחה.

בעיקרון, ובהנחה שנצליח להשיג את כל האישורים הדרושים בזמן, אנחנו מקווים להצליח לשגר תוך שבועיים פעמיים – קודם טיסת ניסוי ללא הציוד היקר (בלי מצלמה ומחשב),  ואח"כ טיסה "מבצעית".

המטרה של הניסוי הוא בעיקר להתאמן, כי אף אחד מאיתנו לא עשה דבר כזה בעבר. נשתדל כמובן שהפאדיחות יצולמו ויתועדו למען הדורות הבאים.

בינתיים, בשביל התיאבון, הנה צילום של פרויקט דומה:

צולם ע"י SABLE-3 בגובה 26 ק"מ.

קטע אומנותי

עוגת יומולדת באדיבות רותם ברוכין, שהיא ההיא עם העוגות.

על מצנחים וחתולים

אהה! יש מצנח!
אחרי שהפעלתי את כל הקשרים שיכולתי, הצלחתי להשיג שני מצנחים לא משומשים שהרשו לי לקחת ללא תמורה. שני מצנחי מזל"טים בקוטר 160 ס"מ עגולים ויפים.

הנה תמונה אחת של מצנח פרוש. גוש הקלקר הוא המארז שטרם סיימתי לחתוך, והחתולה לצורך קנה מידה בלבד. (אני אדגיש – היא תישאר על הקרקע.)

וכך נראה המצנח בפעולה:

החשש שלי מהסתבכות החוטים פחת במידה רבה, אבל עדיין נצטרך לזרוק אותו עם משקולת מאיזשהו גג. בשביל לראות אותו בפעולה אמיתית.

אבל לא איקרוס

כל כלי טיס צריך שם פרטי. אפילו אם יהיו שניים זהים לחלוטין, יהיו להם שמות נפרדים שיזהו כל אחד באופן ייחודי.
כך גם כלי הטיס שאנחנו נטיס, הבכור לפרויקט "קפיצת חלל". ואתם מתבקשים לעזור לנו למצוא שם הולם עבורו או עבורה.

אנא הציעו שם שאינו קלישאתי מדי (להבהרה – ראו כותרת הפוסט) ומתאים לפרויקט המיוחד הזה. את השם יש להציע בתגובות, שם אחד בלבד לכל מגיב.
מי שיציע את השם שייבחר יוכל להשתתף באופן פעיל בשיגור ויונצח לעד כחלק מצוות הפרויקט! נצלו את ההזדמנות!

הליום. לא פשוט בכלל

מסתבר שהליום הוא לא עניין קל כמו שחשבנו (משחק מילים של אמצע הלילה. אני לא ממש גאה בזה).
כדי להרים את המשקל שלנו, כשרק המחשב הוא קילו וחצי, דרוש הליום מיוחד, ולא הגז שמוכרים לחנויות צעצועים.
הליום מתאים הוא טהור הרבה יותר, ולכן כושר ההרמה שלו יהיה גדול באופן משמעותי. כמובן שגם המחיר…

אז נניח שיש מיכלי גז עם וסת מתאים, איך מעבירים אותם ממקום למקום?
מסתבר שכדי להוביל באופן בטיחותי נדרש רכב פיק-אפ (אזור מטען פתוח ונפרד מהקבינה), ולקשור את המיכלים בעמידה.
חשבתם שמיכל הליום זה משהו שאפשר להעמיס בקלות? 70 קילו לא זזים בקלות גם כשיש בפנים המון הליום.
ואיפה לעזאזל נאחסן את המיכלים?

טוב. אני מניח שכל זה פתיר איכשהו.
אם יש לכם רעיונות, או שיש לכם רכב מתאים ואתם רוצים לעזור – הוסיפו תגובה כאן למטה ואני מבטיח לחזור אליכם.

בינתיים לילה טוב.

רוצים לגעת בחלל? זו ההזדמנות שלכם!

יש מצלמה, והנה היא כאן:

והנה היא בתוך האריזה האטומה למים שלה:

האטימה למים לא קריטית בשבילנו, מלבד אולי החלון הקדמי, שיכול לעזור בבידוד מתנאי הסביבה.
יחד עם המצלמה הגיע גם מכסה עם פתחים כדי שניתן יהיה להקליט קול, דבר שלא הייתי רוצה לותר עליו.
הבעיה הראשונה ברורה ממבט ראשון – השקעים נמצאים בתוך המארז האטום, מסיבות ברורות, ובצורה כזאת אין אפשרות לטעון את הסוללה, ויותר גרוע, אין אפשרות להעביר את התמונות ישירות למחשב. ישנו מארז פלסטיק עם פתחים לשקעים שאפשר לקנות במחיר די מופרך, ולכן אני צריך למצוא דרך לקדוח פתחים באריזה הזו בלי להרוס אותה.

החלטתי למחול על גבריותי ולקרוא את ההוראות לפני הנסיונות להפעיל אותה, וגיליתי שפרט חשוב התפספס איכשהו. אין לי כרטיס SD שנדרש כדי להפעיל את המצלמה!

כאן אתם נקראים לעזור!

נכון שהייתם רוצים להיות הבעלים של חפץ שהיה בחלל? נכון שאתם רוצים לעזור לפרויקט "קפיצת חלל" להגיע ליעד? זו יכולה להיות ההזדמנות שלה חיכיתם!
אם יש ברשותכם, או שתוכלו להשיג, כרטיס SD class 4 בנפח של 32GB, השאירו תגובה בפוסט זה עם פרטי הכרטיס.

שימו לב, רק אחד יכול לזכות!
היום (רביעי, 11 במאי) אערוך הגרלה בין כל מי שהגיב כנדרש עד השעה 22:00 בדיוק. הזוכה יקבל מייל בהתאם לכתובת שהוכנסה לטופס התגובה (שימו לב שאתם כותבים כתובת אמיתית. אל דאגה, רק אני יכול לראות אותה), ונקבע מקום מפגש. שימו לב – אני אצטרך את הכרטיס בהקדם האפשרי, ולכן עליכם להיות מוכנים להגיע עם הכרטיס לאזור המרכז במהלך יום חמישי.

אם לא יתאפשר לי לפגוש את הזוכה, או שלא אקבל אישור על המייל עד יום חמישי ב- 10:00 בבוקר, אערוך הגרלה מחדש.*

בעל הכרטיס יזכה לתהילת עולם כשהכרטיס שלו יטוס למרומי הרקיע וחזרה, וכמובן לקרדיט מלא בבלוג. הכרטיס כמובן יוחזר לבעליו בסיום ההרפתקה**.

בהצלחה!

__________________
*התחרות אינה מיועדת למעגל הקרוב של חברים, כלומר אלו שאני נפגש איתם בחיים האמיתיים (אם לא ברור, זה לא כולל פייסבוק!) לפחות פעם בשבוע.
**בהנחה שישרוד את החזרה לקרקע.

המְתנה וסרט כפיצוי

עבר זמן מה מאז שעדכנתי לאחרונה, והאמת שאין יותר מדי מה לעדכן.  אנחנו בהמתנה לכמה דברים חשובים:

1. המחשב, שמתעכב בעיקר בגלל האירועים שהתרחשו ביפן (רעידת אדמה חזקה וצונאמי, למי שלא היה בכדור הארץ בחודש וחצי האחרונים).
2. רכישת ה- GoPro, מצלמת האקסטרים הזעירה שבחרנו.
3. מקלט ה- GPS שנקבל ככל הנראה במתנה (פרטים בהמשך. יש למה לצפות)
4. הסרט שצילמתי ביחידה המטאורולוגית של חה"א. טוב, הם עסוקים מהסיבות שלהם.

בינתיים, ובלי קשר לפרויקט הספציפי הזה, לקחתי לי 48 שעות ויצרתי את הסרטון הזה יחד עם אמיר ברנט:

על הנסיבות שהביאו להפקת הסרטון תוכלו לקרוא כאן, ואם תואילו להפיץ אותו בכל דרך אפשרית, אודה לכם על כך מקרב לב (הקישור של הסרטון כאן: http://www.youtube.com/watch?v=w-PDfG4Awoc)

הפעם על תקשורת רדיו

המחשב שאנחנו מתכננים להטיס ישדר מידע מסוגים שונים, למשל מיקום וקריאות מדידים, אבל לא נוכל להימנע גם משידור של תמונות, שהרי זוהי המשימה הראשית של הפרויקט.

File:antenna.jpg

סוגיית המשדר טרם נפתרה. הוא צריך להיות גם קל משקל וגם חסכוני באנרגיה, ובו זמנית לשדר תמונות איכותיות בקצב סביר ובעוצמה מספקת.
ליתרוננו עומד הגובה שממנו ישודרו הנתונים – ההפרעות לשידור יהיו קטנות. מצד שני הטווח – אנטנת השידור לא תהיה כיוונית כי אין דרך פשוטה לייצב את הבלון. לכן אנרגיית השידור תתפזר לכל כיוון במקום שניתן יהיה לרכז אותה לאזור הקליטה בלבד.

הגובה מכתיב טווח של לפחות 30 קילומטרים, וכמובן שהסחיפה האופקית מוסיפה עוד למרחק. אם תחנת הקליטה תהיה בכיוון הסחיפה הצפוי, ולא בנקודת השיגור, אז אפשר יהיה לקצר את הטווח המקסימלי. אני מקווה שנוכל להסתפק באנטנת יאגי פשוטה בשביל הקליטה, אבל עוד נראה.

הגורם הבעייתי בשידור הוא קצב העברת המידע – ככל שגודל חבילת המידע גדול יותר, כך יש סיכוי רב יותר להפרעה בזמן השידור. מנגד, ככל שהקצב גבוה יותר, נדרש הספק חשמלי רב יותר. צריך להתפשר על משהו באמצע.

אפשר גם להתפשר על הדרישות – המשימה היא כמה תמונות מגובה רב, וכל השאר הוא בונוס בלבד (בונוס רצוי ביותר), אז אפשר לשדר בעוצמה גבוהה רק בחלק מהזמן, ובשאר לחסוך את חיי הסוללות ולשדר רק נתונים ללא תמונות. את שאר התמונות אפשר לשמור בזיכרון עד לאחרי הנחיתה.

יש לכם עוד רעיונות לנושא זה? ספרו לי בתגובות.